Avanti popolo Reviews

  • Oct 03, 2015

    A compelling and well-constructed anti-war film, that feels ahead of its time specially with the sociopolitical situation in the middle east. It was Israel's Academy Award entry for best foreign film in 1986, and was described by Ariel Sharon, the Minister of Industry and Commerce back then as "a self-destructive portrait of inept Jews". The narrative traces the surreal journey of two Egyptian soldiers crossing the Sinai desert to reach the Egyptian lines beyond Suez Canal, following the defeat of the Egyptian forces in the Six-Day war in 1967 and the subsequent chaotic retreat. Being born and raised in Egypt, the obvious issue I found with the film from the outset was the Arabic accent/dialect used by the Egyptian soldiers' characters, and their expressions of fear and surprise, and while this might not make a great difference for the foreign viewer, the second drawback with the dialogues of the two soldiers, which felt too bland and obvious and quite theatrical at times, was sometimes a letdown, specially with the well-written situations where a good dialogue would have been a big addition. But apart from that, good cinematography that fully utilised the desert background, and interesting sequences specially towards the end, of the encounter between Egyptian soldiers and their Israeli counterparts, made it a worthwhile experience. The powerful humane message of the film and the interesting setting definitely make the film worth checking out for foreign film fans.

    A compelling and well-constructed anti-war film, that feels ahead of its time specially with the sociopolitical situation in the middle east. It was Israel's Academy Award entry for best foreign film in 1986, and was described by Ariel Sharon, the Minister of Industry and Commerce back then as "a self-destructive portrait of inept Jews". The narrative traces the surreal journey of two Egyptian soldiers crossing the Sinai desert to reach the Egyptian lines beyond Suez Canal, following the defeat of the Egyptian forces in the Six-Day war in 1967 and the subsequent chaotic retreat. Being born and raised in Egypt, the obvious issue I found with the film from the outset was the Arabic accent/dialect used by the Egyptian soldiers' characters, and their expressions of fear and surprise, and while this might not make a great difference for the foreign viewer, the second drawback with the dialogues of the two soldiers, which felt too bland and obvious and quite theatrical at times, was sometimes a letdown, specially with the well-written situations where a good dialogue would have been a big addition. But apart from that, good cinematography that fully utilised the desert background, and interesting sequences specially towards the end, of the encounter between Egyptian soldiers and their Israeli counterparts, made it a worthwhile experience. The powerful humane message of the film and the interesting setting definitely make the film worth checking out for foreign film fans.

  • Mar 16, 2010

    רפי בוקאי, מבוגרי החוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב ,(ולכן- מומחה למציאת סמלים פאליים בסרטים) מביים דרמה-קומית מצויינת, שלמרות שמה, אינה יפנית אלא דרמה ישראלית המגוללת את סיפורם של שני חיילים מצריים במלחמת ששת הימים. השניים יוצאים למסע סוריאליסטי לאורכו של המדבר, במהלכו הם מתוודעים לאלכוהול לראשונה, מקיאים על עיתונאי בורגני, עושים אודישנים שייקספירים בפני חיילים ישראלים אוטיסטים, מצילים ארנבת מאונס אכזרי, וכמובן- הולכים איתם על רקע השקיעה. אולם, הזמנים הטובים לא אורכים הרבה זמן, ומוקש, שמביא להריגת הישראלים, גורם לרדיפתם של המצריים ע''י חיילים ימנים קיצוניים, שמוכיחים שבית''ר ירושלים, כנראה, קיימת כבר יותר מ-40 שנה. סרט מהנה ביותר, שאמנם נשען על אחד משני המוטיבים היחידים בקולנוע הישראלי- מוטיב המלחמה (המוטיב השני הוא המוטיב הפאלי), אבל עדיין מצליח להיות ייחודי, ומציע נקודת מבט שונה, ביקורתית, על מיתוסים של הלאומיות היהודית, על הגבר היהודי, או בעצם על המקצועניות של הצבא, או משהו כזה (רז מדבר מהר מדי. אני מאבד אותו לפעמים)

    רפי בוקאי, מבוגרי החוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב ,(ולכן- מומחה למציאת סמלים פאליים בסרטים) מביים דרמה-קומית מצויינת, שלמרות שמה, אינה יפנית אלא דרמה ישראלית המגוללת את סיפורם של שני חיילים מצריים במלחמת ששת הימים. השניים יוצאים למסע סוריאליסטי לאורכו של המדבר, במהלכו הם מתוודעים לאלכוהול לראשונה, מקיאים על עיתונאי בורגני, עושים אודישנים שייקספירים בפני חיילים ישראלים אוטיסטים, מצילים ארנבת מאונס אכזרי, וכמובן- הולכים איתם על רקע השקיעה. אולם, הזמנים הטובים לא אורכים הרבה זמן, ומוקש, שמביא להריגת הישראלים, גורם לרדיפתם של המצריים ע''י חיילים ימנים קיצוניים, שמוכיחים שבית''ר ירושלים, כנראה, קיימת כבר יותר מ-40 שנה. סרט מהנה ביותר, שאמנם נשען על אחד משני המוטיבים היחידים בקולנוע הישראלי- מוטיב המלחמה (המוטיב השני הוא המוטיב הפאלי), אבל עדיין מצליח להיות ייחודי, ומציע נקודת מבט שונה, ביקורתית, על מיתוסים של הלאומיות היהודית, על הגבר היהודי, או בעצם על המקצועניות של הצבא, או משהו כזה (רז מדבר מהר מדי. אני מאבד אותו לפעמים)

  • Feb 25, 2008

    Bizarre, but I loved it.

    Bizarre, but I loved it.

  • Dec 04, 2007

    Just remembered this film while talking to friend about another movie. This film is about identity and definition. What defines us when we are not surrounded by our peers or enemies. What makes us a part of something, what makes us different. What makes us sane. A very important movie, which stayed with(-in) me for a long time. I'm going to watch it again, and when I do, I'll let you know how it rates on a second viewing so many years after the first one.

    Just remembered this film while talking to friend about another movie. This film is about identity and definition. What defines us when we are not surrounded by our peers or enemies. What makes us a part of something, what makes us different. What makes us sane. A very important movie, which stayed with(-in) me for a long time. I'm going to watch it again, and when I do, I'll let you know how it rates on a second viewing so many years after the first one.